א’ התגייס לשירות סדיר ב – 2/73′ עם פרופיל 97 ושרת בצנחנים.
ב – 10/73′ פרצה מלחמת יום כיפור. א’ נלחם בגזרה הדרומית מול מצרים.
הוא החליט לשתף אותי בחלק מהזכרונות הקשים שהיו לו:
“באחד מימי המלחמה, הייתי חלק מכח שהתקדם לעבר תעלת המים המתוקים במצרים. אני זוכר שדה תירס גדול. פגז אר.פי.ג’י פגע במ”פ הגדוד והוא עף לגובה של 10 מ’ וצנח חתיכות חתיכות, גופתו התפזרה”.
“אנחנו המשכנו להילחם, רבים מחברי נהרגו או נפצעו. אני יריתי לעבר חייל סודני, פגעתי ברימון שהחזיק והרסיסים פגעו בי בחזה, בבטן ובראש. המשכתי ללחום עוד שעתיים עד שניתנה הוראה לפנות אותי לתאג”ד ומשם ע”י מסוק לבית החולים. אושפזתי כחודש”. לא נותרתי נכה פיזית מהפציעה”….
אבל אין ספק כי נותר פגוע נפשית ממנה.
לאחר השחרור, א’ משובץ לתפקיד אחר בצה”ל, אבל לא מתפקד ונכנס לדיכאון, מסתגר וממעט לתקשר עם הסביבה. מתחיל לסבול מכאבי ראש, רעש באזניים וכאבים בחזה.
“התחילו להופיע לי מחשבות, קולות וחלומות על הקרב בשדה התירס. התעוררתי מסיוטים מתמונות בשדה הקרב משדה התירס, אלא שבחלום, אני הייתי זה שנהרג ומתפזר לחתיכות”.
א’ משתף חבר, בחלומותיו פחדיו וסערת הרגשות שבה הוא מצוי, אבל החבר , במקום לעזור ולתמוך, לועג לו, וא’ לא משתף אותו יותר.
עם סיום השירות הצבאי, א’ מתקרב לדת, חוזר בתשובה, מקים משפחה, אבל הסיוטים לא עוזבים אותו.
מספר שנים לאחר המלחמה, א’ נקרא למילואים. פסיכיאטר שבודק אותו ממליץ על פרופיל 45 ושירות קל”ב בשל מצבו הנפשי הקשה.
עם השנים הסיוטים והדיכאונות התגברו, אולם עדיין לא היה בכוחו להגיש תביעה נגד משהב”ט.
לאחר מות אמו, שבקשה ממנו כי יגיש את התביעה, אסף כוחותיו והגיש את התביעה באמצעות משרדנו, בגין הלם הקרב שהוא סובל מאז 1973.
א’ הוכר כנכה הלום קרב ומקבל תמיכה נפשית וכספית ממשהב”ט.
עוד סיפור קשה של לוחם אמיץ ממלחמת יום כיפור, אחד מתוך אלפים, של לוחם אמיץ ממלחמת יום כיפור, שנשאר פגוע בנפשו וזוכה בהכרה גם בחלוף שנים רבות לאחר המלחמה.