סיפורו של י'

י',  כמו הרבה לוחמים, התגייס לצה"ל בריא בנפשו ובגופו,  עבר חוויות קשות במהלך השירות, שהשאירו אותו מצולק ופגוע נפשית.

י' ניסה להמשיך לתפקד ולהמשיך הלאה בחיים, אולם, התבייש בחלומות ובסיוטים, בפחדים ובחרדות, סבל מניתוק חברתי, לא החזיק מעמד בין עבודות ולא ידע במשך שנים רבות שהוא סובל מהלם קרב.

חבר שפגש כ – 20 שנה לאחר האירועים הקשים שחוו יחדיו וכן מאמר שקרא בעיתון על הלם קרב, עזרו לו להבין. רק בשנת 2017, בעידוד אשתו, שתמכה בו לאורך כל הדרך, פנה לטיפול  ובהמשך, הגיש תביעה למשרד הביטחון.

וכאן נפתחה מערכה שניה.

י' הופנה ע"י משרד הביטחון לבדיקה פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית, מטעם משרד הביטחון, קבעה שי' אכן סובל מפוסט טראומה עקב האירועים שחווה בשירותו הצבאי וקבעה קשר של גרימה בין הפגימה לשירותו הצבאי.  אולם ומשום מה ולמרות מה שקבעה הפסיכיאטרית, משרד הביטחון מחליט להפנות את י' לאבחון פסיכודיאגנוסטי ל"השלמת האבחון".

כאן חשוב לציין כי, לאחרונה משתמש קצין התגמולים באבחון פסיכו דיאגנוסטי, ככלי המסייע לו לדחות תביעות בטענות מקוממות של התחזות וחוסר אמינות, הגזמה וכן קביעת אבחנות נפשיות מגוונות, "השוללות" קיומה של הפרעה פוסט טראומטית אצל הנבדקים.

מעדותם של הלומי קרב רבים עולה כי, המבחנים נערכים, באופן שאינו הולם את מצבם, בקבוצות גדולות, בימים מרוכזים, של שעות מרובות, המעמידים את הלומי הקרב בסיטואציות בלתי אפשריות.

בבדיקה זו ולמרבה הפלא, י' מאובחן כסובל מפוסט טראומה, אולם גם מהפרעת חרדה. עוד נקבע כי, הפרעת החרדה היא הפרעה שאינה קשורה  לשירותו הצבאי.

אגב, בעיתון הארץ התפרסם, לאחרונה, כתבה על "פסיכולוגית" מהמכון, שבמקרה ערכה את האבחון גם לי', כמי שרישיונה אינה בתוקף משנת 2015!!

הפסיכיאטרית של משרד הביטחון, באופן תמוה, קיבלה את תוצאות האבחון ושינתה את המלצתה.  עכשיו ממליצה הפסיכיאטרית להכיר בפוסט טראומה, ממנה סובל י',  בקשר סיבתי חלקי של 1/3  ע"ח השירות, כאשר 2/3 הנותרים, אינם קשורים לשירות.

בשלב זה, קצין התגמולים מקבל את מסקנות הפסיכיאטרית ומפנה את י' לועדה רפואית, עם הנחיה לועדה הרפואית לקבוע את נכותו של י' כך שרק 1/3 ממצבו הנפשי ייוחס לשירות הצבאי   ו– 2/3 אינו קשור לשירות.

בשלב זה, י' הגיע למשרדנו.

הגשנו ערעור על ההחלטה של קצין התגמולים לביהמ"ש. השופטת הביעה ביקורת על החלטת קצין התגמולים – ודרשה לדעת:

"… ובמיוחד יש להבהיר כיצד יש לייחס לעבר  PTSD !!! "

גם הפסיכיאטר שי' פנה אליו, באופן פרטי לקבלת חוות דעת רפואית, הביע ביקורת חריפה על הפסיכיאטרית של משרד הביטחון:

"מדוע הרופאה לא אבחנה הפרעת חרדה בחוות דעתה הראשונית, איך יתכן שלאחר שקראה את הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי היא ביטלה את דעתה בפני דו"ח מוטעה ומטעה והנשען על קרעי תרנגולת ומביא את הפרעת החרדה המקבילה כהגיגי נפשו של כותב הדו"ח הדיאגנוסטי, ללא ראיה קלינית או על הישענות על ראיות במציאות חייו של הנבדק? צר לי על הרופאה אשר אימצה כלאחר יד את הנחת הדו"ח הפסיכו דיאגנוסטי ומנסה למצוא לו הסברים, הנראים לי מופרכים ותלושים, זאת רק על מנת להסביר את השינוי אותו ערכה בחוות דעתה (ושל דעתה) לאחר קריאת הדו"ח הפסיכו דיאגנוסטי. אני תמהה האם לא שאלה את עצמה, מדוע היא עצמה לא היתה מסוגלת להגיע למסקנה (המופרכת) של קיומן במקביל של שתי הפרעות חרדה אצל אדם הסובל מהפרעת חרדה קשה ורצינית, כהפרעת פוסט טראומטית כשל י'".

הפסיכיאטר מטעמו של י' ממשיך להתייחס להסבריה של הפסיכיאטרית מטעם משרד הביטחון ולהפריך אותן אחת, אחת ומסיים ואומר כי, "טרם וגם בתוך השירות הצבאי, לא סבל מר …. מכל הפרעת חרדה או מהפרעת אישיות" . הוא מוסיף ואומר, ש"לטעון כך זוהי רעות רוח וזריעת חול בעיניים, שכן תפקודיו טרם ותוך השירות הצבאי עד לפגיעתו הנפשית …. היו מן היותר גבוהים ובולטים בעיני מפקדיו, מוריו והסביבה הקרובה איליו"

סוף דבר: קצין התגמולים נאלץ לקבל את החלטת בית המשפט בדבר הכרה מלאה בפוסט טראומה וי' חזר לועדה הרפואית עם הנחיות כי קביעת אחוזי הנכות שיש לייחסן ע"ח השירות הינן באופן מלא.

י' חזר לועדה הרפואית והוכר כהלום קרב בשיעור של 50% ולאחר מאבק שנמשך 3 שנים.

י' מספר כי, המאבק מול משרד הביטחון היה קשה ולא פעם כמעט שהחליט לוותר ולהיכנע כי, לא היו לו כוחות נפש להמשיך את המאבקים מול משרד הביטחון.

ובנימה אישית, לדעתי, ראוי כי, משרד הביטחון יסתמך על הרופאים הפסיכיאטרים, מטעמו, שיעשו עבודה מקצועית ויגיעו לאבחנות פסיכיאטריות מתאימות, ללא צורך בשליחת הנכה למכונים שונים, המסרבלים ומאריכים את ההליך, אבל חשוב יותר מעמידים את הנכים במצבים קשים ביותר עבורם ולעיתים אף משפילים.

דילוג לתוכן