שוב ושוב, אני רואה כמה חשובה העלאת המודעות לנושא הלם קרב בציבור. כמה חשובה תמיכת הסביבה הקרובה להלום הקרב וכמה חשוב העידוד והדרבון מצד החברים והמשפחה הקרובה להגשת תביעה נגד משרד הביטחון.
הסיפור הבא מדגיש את חשיבות הענין.
לא מזמן, ד’ הגיע אלי דרך נכה יקר שטיפלתי בעניינו, הלום קרב בעצמו, שעבר דרך חתחתים במהלך הגשת התביעה ועד להכרתו כנכה צה”ל.
לאחר שהגיע אלי וזכה בתביעה, באמצעותי, חש מעין “שליחות” בעידוד ודרבון חברים קרובים, הלומי קרב, שלא עזרו אומץ להגיש תביעה וד’ הוא אחד מהם.
ד’ הגיע אלי וביקש את עזרתי בהגשת תביעה להכרתו כהלום קרב בשל אירועים קשים מאוד שחווה בשרות. במהלך השיחה ומעיון במסמכים שהביא עימו, גיליתי להפתעתי, שד’ כבר הגיש תביעה בעבר להכרה במצבו הנפשי. הסתבר שמשרד הביטחון, משום מה, לא נתן החלטה בתביעתו.
פניתי למשרד הביטחון לקבל את תיקו הרפואי של ד’. התיק הגיע, באופן חלקי בלבד ולא היה בו כל הסבר, מדוע לא ניתנה החלטה בתביעתו.
דרשתי לקבל את כל המסמכים החסרים ובמקביל, דרשתי שתינתן החלטה לגבי התביעה שהוגשה 12 שנים קודם לכן.
מהמסמכים שהושמטו מהתיק ושהגיעו אלי, עפ”י דרישתי, הבנתי שהטיפול בתיק הופסק בגלל שד’ לא המציא מסמכים שמשרד הביטחון דרש ממנו ושלא ברור מה הקשר בינם לבין התביעה, כגון: פרטי בתי הספר שבהם הוא למד ועוד.
כאן המקום לציין , שאחד הדברים הבולטים אצל הלומי קרב הוא הקושי הרב להתמודד מול משרד הביטחון. כל פניה כזו מלווה בחרדה, חשש ופחד לפתוח את הפצע מחדש. כמו כן, קיים קושי להתמודד מול גוף בירוקרטי במיוחד, כמו משרד הביטחון. לד’ לא היו כוחות במשך כל הזמן הזה להתמיד מול משרד הביטחון. כאן נכנס לתמונה חברו, הלקוח שטיפלתי בו, שתמך וסייע והיווה עבורו משענת.
חודש לאחר פנייתי, קיבלתי תשובה כי משרד הביטחון מחדש את הטיפול בעניינו של ד’ והכיר בקשר שבין מצבו הנפשי של ד’ לבין שירותו הצבאי, אולם, החליט משרד הביטחון כי, ההכרה בתביעה תחול רק משנת 2021, מועד פנייתי למשרד הביטחון.
כמובן שלא הופתעתי מהחלטה זו.
מיד הודעתי למשרד הביטחון, שאין מקום לראות בפנייתי משנת 2021, כמועד הגשת התביעה ע”י ד’, משום, שד’ הגיש תביעה בשנת 2009 וכי עד היום, לא ניתנה החלטה בתביעה שהגיש מאז!
טענתי כי, משרד הביטחון החליט להשהות את הטיפול בתביעתו של ד’ עד לקבלת המידע המבוקש, שכאמור הוא אינו רלבנטי כלל לבירור התביעה. זאת ועוד, לאחר פנייתי, משרד הביטחון הכיר בד’ כנכה, מבלי שהצגתי בפני משרד הביטחון ולו מסמך אחד מהמסמכים שדרש ב – 2009.
לפיכך, טענתי כי, לא היתה כל מניעה להכיר בד’ כבר בשנת 2009 כנכה ולכן, יש לקבוע את המועד לקבלת מלוא הזכויות של ד’ משנת 2009, יום הגשת התביעה המקורית.
לאור העובדה שהצלחתי להוכיח שלא היה מקום להתעלם מד’ במשך כל כך הרבה שנים ולהזניח את הטיפול בתביעתו וכי היה מקום ליתן החלטה בעניינו לפני למעלה מעשור, כמחויב על פי החוק, הוחלט לקבל את מלוא טענותיי, שיש להכיר בד’ כנכה, הזכאי לזכויות מאז שנת 2009 ובפועל לקבלת את כל התגמולים והזכויות רטרואקטיביות ובמשך 12 שנה אחורה.
ליוויתי את ד’ בועדה הרפואית, שקבעה את דרגת נכותו בשיעור של 50% נכות לצמיתות, מיום הגשת התביעה המקורית בשנת 2009 ואילך.
ד’ קיבל את כל הזכויות והתגמולים שהגיעו לו במשך 12 שנה שחלפו להן והוא ימשיך לקבל מהיום ואילך את כל מה שהמגיע לו והכל בזכות הליווי המקצועי שלי והעיקשות למיצוי כל זכויותיו המגיעות לו.