ב’ שרת כקצין בקבע.
במהלך שירותו, נחשף למספר אירועים קשים, שלא הרפו ממנו ובעקבותיהם הופיעו הפרעות בתפקוד. הוא סיים את שירותו מבלי לדווח על תלונותיו.
כשמצבו המשיך להתדרדר, פנה בלחץ המשפחה לטיפול נפשי ואובחן כי הוא סובל מפוסט טראומה. בהמשך, אף הגיש תביעה למשרד הביטחון להכרה בנכותו הנפשית.
בשנת 2012, דחה קצין התגמולים את תביעתו של ב’ וערעור שהוגש לבית המשפט נדחה. בית המשפט סבר כי, יתכן וב’ סובל מסכיזופרניה ולא מפוסט טראומה וזאת למרות חוות דעת ובדיקות רבות, לפיהן ב’ סובל מפוסט טראומה.
הוגשה בקשה ל”ראיה חדשה”, שהתבססה על חוות דעת נוספת, שגם לפיה אכן ב’ סובל מפוסט טראומה מורכבת ולא מסכיזופרניה, כפי שהציע ביהמ”ש. הבקשה נדחתה ע”י קצין התגמולים וב’ הגיש ערעור נוסף לביהמ”ש., שהתקבל.
אולם, משום מה, התיק שוב ושוב נפל בין הכיסאות ולא טופל.
בשלב הזה, ב’ הגיע אלי.
בהמשך, קצין התגמולים דחה את ה”ראיה החדשה”, בטענה כי, לא הוכח הקשר הסיבתי בין מחלת הסכיזופרניה לבין שירותו הצבאי, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטת בית המשפט, שקבע שיש לראות בחוות הדעת שהוגשה ושבה נקבע כי ב’ סובל מפוסט טראומה, כ “ראיה חדשה” ולפיכך, יש לדון בתביעה, מחדש.
פניתי לקצין התגמולים, בטענה כי, ההחלטה לדחות את תביעתו של ב’ בגין מחלת הסכיזופרניה, נעשתה שלא כדין והיא בניגוד להחלטת בית המשפט. דרשתי מקצין התגמולים לדון בבקשתו של ב’ ולהכיר בו כנכה בגין פוסט טראומה, שלקה בה בשל שירותו הצבאי ובהתאם לפסה”ד, שניתן, בהתייחסות לחוות הדעת שהוגשה.
עוד טענתי כי, כיצד יתכן שבמשך למעלה משנה וחצי, מתעלם קצין התגמולים מפסק הדין, לא פועל לפיו ומתעקש לשוב ולטעון כי ב’ סובל מסכיזופרניה.
לאחר התכתבויות ופניות רבות שלי בנושא, לבסוף תיקו של ב’ הופנה למומחה, להתייחסותו לחוות הדעת שהגשנו. אולם, האבסורד נמשך, והתיק הוחזר לאותו מומחה בדיוק, שקבע כבר בעבר כי, ב’ סובל מסכיזופרניה.
שוב פניתי לקצין התגמולים ודרשתי להפנות את ב’ למומחה אחר, שלא בדק את ב’, על מנת שיוכל לפעול בתום לב וללא פניות ודעות קודמות, על מנת שיחווה את דעתו לעניין הקשר הסיבתי בין השרות הצבאי למצבו של ב’.
קצין התגמולים נענה לדרישתי והפנה את ב’ למומחה אחר, שאכן התרשם ממצבו של ב’ וקבע כי, אצל ב’ התפתחה פוסט טראומה כרונית על רקע אירועים שעבר בשרותו וכי אין ספק שב’ אינו סובל מסכיזופרניה ולכן, המליץ להכיר בקשר סיבתי של גרימה בין האירועים שחווה ב’ במהלך השרות לבין הפוסט טראומה, ממנה הוא סובל
לאחר דין ודברים עם קצין התגמולים, הגשתי בקשה למתן פסק דין, בהסכמה, להכרה בקשר הסיבתי שבין הפוסט טראומה, ממנה סובל ב’ לבין שרותו הצבאי.
אולם, ובשל דרך החתחתים שנאלץ ב’ לעבור שלא בצדק, במשך כל השנים, הסכים קצין התגמולים וכך קבע בית המשפט שההכרה של ב’ תחול, באופן רטרואקטיבי, משנת 2012 ואילך.
עכשיו, ממתין ב’ לזימונו לועדה רפואית שתקבע את דרגת נכותו והוא יקבל את המגיע לו באופן רטרואקטיבי מאז שנת 2012.
כעת, הצדק אכן נעשה!
