מאת: וייס-קרטיה מרב, עו”ד | 0725.03.18 פורסם ב”מאקו” – רא לינק לכתבה מלאה מטה.
קצין התגמולים דוחה באופן כמעט אוטומטי חיילים שמבקשים הכרה בפגיעות גב או צוואר שנגרמו כתוצאה ממאמץ בשירות. במקרים רבים חיילים שמערערים על ההחלטה, זוכים בבתי המשפט.
בשנים האחרונות מדיניותו של אגף השיקום במשרד הביטחון היא שלא להכיר בחיילי החובה, ובכלל זה חיילים לוחמים, כנכי צה”ל בגין פגיעות בגב ובצוואר שמקורן במאמץ או עומס (למשל פריצות דיסק). מדיניות זו נותרה ללא שינוי אף שבתי המשפט קבעו לא אחת כי יכול להתקיים קשר סיבתי בין תנאי שירות לבין פגיעות מסוג זה.
לפי מדיניות משרד השיקום, כפי שבאה לידי ביטוי במספר רב של החלטות, חיילים שנפגעו בעמוד השדרה לא יוכרו כנכי צה”ל מתוך הנחה כי פגיעות אלה מקורן גנטי והן אינן קשורות לתנאי השירות הקשים בצבא.
מדיניות זו גוררת את משרד הביטחון ואת החיילים למאבקים ארוכים, מתישים ומיותרים בבית המשפט.
כדי לממש מדיניות זו מעסיק משרד הביטחון אורתופדים הדוגלים באסכולה רפואית שלפיה פגיעות בגב ובצוואר אינן יכולות לנבוע ממאמצים גופניים וכי הפגמים המתגלים אצל חיילים במהלך שירותם הצבאי, מקורם במבנה גוף או בפגם גנטי מולד.
בפועל, כשחייל מגיש תביעה להכרה כנכה צה”ל, התיק מועבר לאותו מומחה רפואי שמגיע למסקנה, כמעט אוטומטית, שהפגיעה בגב או בצוואר התפתחה על רקע גנטי וללא קשר לתנאי שירותו.
לא בהכרח גנטי
לאחרונה ייצגתי שני לוחמים מיחידות מובחרות שתביעתם להכרה כנכים בגין פגיעה בגב התחתון נדחתה על ידי משרד הביטחון. רק בהתערבות בית המשפט הוכרו החיילים כנכי צה”ל.
במקרה הראשון, לוחם יחידת אגוז שסבל מפריצת דיסק חמורה בגבו נדחה על ידי אגף השיקום בטענה שמדובר בבעיה גנטית והתפתחותית. זאת, על אף שתנאי שירותו היו כרוכים במאמצים פיזיים ניכרים ופריצת הדיסק התגלתה אצלו לאחר שהשתתף במבצע צוק איתן.
ערעור שהגשנו על ההחלטה הוביל להסדר פשרה שבמסגרתו הכיר קצין התגמולים בקשר שבין תנאי השירות הקשים לבין בעיות הגב של הלוחם.
במקרה אחר, מפקד ביחידת עוקץ שהשתתף במבצעים רבים וקשים אובחן כסובל מפריצת דיסק גדולה בגב התחתון. גם כאן טען משרד הביטחון שהפגיעה נובעת מגורמים גנטיים שאותם הביא הלוחם “מהבית”.
רק לאחר מאבק משפטי ארוך בבית המשפט הצלחנו להגיע להסכמה עם משרד הביטחון והלוחם זכה להכרה.
ביקורת בתי המשפט
מקרים אלה הם דוגמאות לתופעה נרחבת בה חיילים שמבקשים הכרה בפגיעות גב וצוואר נדחים על ידי משרד הביטחון ומקבלים הכרה רק בהתערבות בית המשפט.
כך למשל, פסק דין שניתן בשנת 2013 עסק במקרה של חייל בשירות מילואים שנדרש לפרוק ציוד במשקל ניכר (ע״נ 9852-09-11) תביעה שהגיש החייל לקצין התגמולים נדחתה בהסתמך על חוות דעתו הרפואית של רופא מטעם משרד הביטחון. הרופא קבע שכאב הגב התחתון ממנו סובל החייל הוא תהליך שכיח התלוי בגורמים גנטיים. בית המשפט דחה את עמדת קצין התגמולים וקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע במילואים, לבין מצבו הרפואי של האיש.
דוגמה נוספת ניתן לראות בפסק דין שניתן לפני כשנה ועסק בתביעה של קצין חיל המודיעין (ע״נ 2731-04-14). תביעת הקצין להכרה בפגיעת גב תחתון שממנה הוא סובל נדחתה על ידי קצין התגמולים. מומחה מטעם אגף השיקום קבע שהפגיעה נגרמה עקב גנטיקה ותהליכי שחיקה מובנים של עמוד השדרה.
בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על מסקנת המומחה וקבע כי המאמרים הרפואיים שעליהם הסתמך אינם תומכים כלל בהשקפתו והשערתו כי מקור הפגיעה גנטי. בית המשפט ביטל את החלטת קצין התגמולים וקבע כי קיים קשר בין הפגיעה בגב לבין שירותו הצבאי של הקצין.
״נשק יום הדין״
המדיניות הנוכחית של משרד הביטחון כפי שבאה לידי ביטוי במקרים אלה ואחרים מהווה הפקרה של ממש של אותם חיילים.
נראה כי צה”ל לא חושש לגייס חיילים עם “פגמים גנטיים” לתפקידים קרביים ולהטיל עליהם משימות קשות ומפרכות בתנאים קשים. אך ברגע האמת, כשהם נפגעים ונפצעים, מוציא משרד הביטחון את “נשק יום הדין” ומשתמש ב”גנטיקה” כסיבה למנוע מהם הכרה ופיצוי.
מדיניות עיקשת זו של משרד הביטחון אמנם נדחית שוב ושוב בבתי המשפט אבל מחייבת את אותם חיילים להיאבק על המובן מאליו, וחבל שכך.
לקריאת הכתבה המלאה – כפי שפורסמה במאקו:
מדיניות עיקשת של אגף השיקום גוררת חיילים למאבקים מיותרים