מקרה בוחן
הלום קרב שנפגע מאיבחון פסיכודיאגנוסטי
מהלום קרב שלא הוכר – לנכות מלאה: המאבק על צדק מול טעויות באבחון רפואי
מערכת המשפט והבירוקרטיה הרפואית עלולות לפעמים להוביל להחלטות שגויות שפוגעות בזכויותיהם של מי שנפגעו באמת.
במקרה זה, הצלחנו להפוך את החלטת משרד הביטחון אצל לוחם, שהתמודד במשך שנים עם פוסט טראומה, שקבעה הכרה חלקית בשל איבחון מוטעה, באמצעות התמדה, ניסיון מקצועי ועמידה כל הזכויות אשר בזכות אלו הצלחנו להפוך את התמונה וביהמ”ש קבע ללוחם הכרה מלאה עם כל הזכויות המגיעות לו.
האתגר המשפטי
י’, שירת כלוחם וחווה אירועים טראומטיים במהלך שירותו הצבאי.
במשך שנים סבל מסיוטים, חרדות וניתוק חברתי, מבלי לדעת שהוא סובל מהלם קרב.
רק כ – 20 שנה לאחר השחרור, בעקבות שיחה עם חבר מהשירות ומאמר שקרא בנושא, הבין שהוא סובל מפוסט טראומה והגיש תביעה למשהב”ט להכירה כנכה צה”ל.
משהב”ט הפנה את י’ לבדיקה פסיכיאטרית ע”י רופא מטעם משהב”ט, שבה נקבע כי הוא סובל מפוסט טראומה עקב שירותו הצבאי עם קשר סיבתי מלא.
לאחר מכן, באופן תמוה ולמרות הקביעה הברורה, משהב”ט דרש השלמת אבחון באמצעות בדיקה פסיכודיאגנוסטית.
תוצאות האיבחון אישרו כי י’ סובל מפוסט טראומה, אולם ובנוסף לזאת, איבחנו הפרעת חרדה, שמשום מה סברו כי היא אינה קשורה לשירות.
באופן תמוה, הפסיכיאטרית של משהב”ט שינתה את חוות דעתה הראשונית וקבעה קשר סיבתי חלקי בלבד 1/3 ע”ח השרות הצבאי ודרגת נכותו של י’ נקבעה ל – 10% בלבד בגין הפוסט טראומה.
בשלב זה, י’ פנה אלי.
ההכרעה המשפטית
הגשתי ערעור לביהמ”ש, בצירוף חוות דעת פרטית של פסיכיאטר מומחה, שהצביעה על כשלים חמורים בהתנהלות משהב”ט, בין היתר, כיצד י’ אובחן בדיעבד עם הפרעת חרדה, שלא הופיעה באיבחון הראשוני? כיצד הפסיכיאטרית של משהב”ט שינתה את דעתה על בסיס דו”ח פסיכודיאגנוסטי בלבד?
כיצד ניתן לטעון שקיימת הפרעת חרדה שאינה קשורה לפוסט טראומה, ללא עדות היסטורית או קלינית לכך.
השופטת הצטרפה לביקורת על משהב”ט ודרשה הסברים על הניסיון לייחס הלם קרב לעבר.
ביהמ”ש קיבל את הערעור, במלואו והורה למשהב”ט להכיר בפוסט טראומה של י’ בקשר סיבתי של גרימה.
י’ חזר לועדה רפואית שקבעה לו נכות בשיעור של 30% נכות, מבלי לנמק החלטתה זו. פניותי החוזרות והנישנות במשך 6 חודשים לקבלת העתק מהפרוטוקול, לא נענו, ונאלצתי להגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה, ללא הפרוטוקול.
נתונים סטטיסטיים
משך ההליך: 3 שנים.
החלטה ראשונה: הכרה כנכה בשיעור של 1/3 ע”ח השירות.
לאחר ערעור – הכרה כנכה מלאה.
אחוזי נכות – בתחילה – 10% , לאחר ערעור לביהמ”ש – 30%, לאחר ערעור לוועדה רפואית עליונה – 50% לצמיתות.
זכויות והטבות: תגמולים רטואקטיביים של 3שנים, תגמולים חודשיים שוטפים, רכב רפואי, כולל ביטוחים והוצאות, טיפולים לו למשפחתו, תגמול חודשי של אבדן כושר עבודה מלא, שעות ליווי ועוד.
ההצלחה
הועדה הרפואית העליונה, לאחר ששמעה את כל טענותי, קיבלה את הערעור וקבעה לי 50% נכות ולצמיתות.
סיכום
כאשר מגישים תביעה למשהב”ט, עו”ד מנוסה ומקצועי יגיש את התביעה כך שיגברו הסיכויים להכרה וקבלת התביעה ללא הליך משפטי. אמנם, העבודה המשפטית של עוה”ד טרם הגשת התביעה היא ארוכה ומייגעת, אולם במבחן התוצאה הסופית ובאם התביעה מתקבלת, משך הטיפול בתביעה הינו קצר לאין שיעור לעומת מקרה שבו ההליך אינו מלווה ע”י עו”ד מקצועי והתיק נגרר לבהימ”ש . כמו במקרה הזה , כאשר יק לא טופל על ידי אלא הגיע אלי עם החלטה שהגשתי עליה ערעור לביהמ”ש. במקרה זה תביעתו של י’ כולל ההליך של ביהמ”ש ועד להחלטתה הסופית של הוועדה הרפואית ארך למעלה מ 3 שנים.
ואולם, אם תביעה מוגשת ע”י עו”ד מקצועי והתביעה תתקבל ותוכר ללא הליך משפטי , משך ההליך ימשך כשנה. (תלוי במורכבות ההליך) ועל כן אין ספק שליווי ע”י עו”ד מקצועי משלם מכל הבחינות.