בין ההצהרות של משרד הביטחון לבין למציאות יש פער גדול-לוחם שייצגתי שנפצע במלחמת חרבות ברזל.
לוחם שבמהלך ארועי ה7.10 לחם באיזור רעים. נחשף למצבים מסכני חיים ומראות קשים, עסק בלחימה,טיהור וחילוץ גופות חלקן של חבריו שנהרגו.
לאחר כחודש, במהלך לחימה בעזה, נפצע פציעה רב מערכתית קשה. אושפז ועבר תקופת אשפוז ושיקום ארוכה הממשיכה גם היום.
לכאורה מקרה מובהק שזכאי להכרה וטיפול מיידי וקבלת כל הזכויות מאגף השיקום.
בפועל, משרד הביטחון:
-בתחילת הדרך, נטען כי אינו זכאי ומנע ממנו טיפול רפואי בפגיעה הנפשית.
-הערים עליו קשיים כאשר שלח אותו לקבל טיפולים רפואיים הרחק ממקום מגוריו למרות
שקיימות אופציות קרובות.
-סרב לאפשר לו זכויות בסיסיות להן הוא זכאי כדוגמת רכב רפואי.
רק לאחר התערבות משפטית מצידי ופניות חוזרות לאגף השיקום על התנהלותם בניגוד
לחוק הנכים, חל שינוי בטיפול בתיק.
המשמעות ברורה. ללא ליווי משפטי מקצועי זכויות בסיסיות עלולות להישאר על הנייר.
רק עכשיו, כשנתיים וחצי לאחר הפציעה הוא קיבל את דרגת נכותו בשיעור של 76%
לצמיתות וההחלטה בפניכם.
למרות התוצאות הטובות, יוגש ערעור על ההחלטה שאינה משקפת את מצבו האמיתי.
