א’ התגייס עם פרופיל 97 ומוטיבציה גבוהה לשייטת – מהיחידות המובחרות בצה”ל.
במהלך הטירונות, שכללה מאמצים פיזיים ניכרים, מסעות ארוכים ונשיאת מסעות כבדים, מבחני כושר קשים וכדו’, א’ החל לחוש כאבים בשוק שמאל, אותם ייחס להתכווצויות שרירים עקב האימונים המפרכים, אבל נמנע מלהתלונן. (ביחידות מובחרות, בדרך כלל, חיילים חדורי מוטיבציה ורצון להצליח מעוניינים, בכל מחיר, לסיים את המסלול ולכן, נמנעים מלהתלונן על כאבים … ).
משגברו הכאבים, פנה א’ לרופא היחידה, נשלח למיפוי עצם ובו התגלה גידול שפיר בשוק שמאל. א’ עבר ניתוח להסרת הגידול.
לאחר מנוחה של שלושה חודשים, המשיך את שרותו, כלוחם.
לאחר השחרור, חזרו הכאבים בשוק והוחלט לנתחו, בשנית ועצם הפיבולה הוצאה.
א’ הגיש באמצעות משרדנו תביעה להכרה בכך שהפגימה נגרמה עקב המאמצים הפיזיים, בהם היה נתון. קצהת”ג, דחה את התביעה וכן ועדת הערעורים של בית משפט השלום. לא ויתרנו ומשרדנו הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
חוות דעת של המומחה, מטעם א’, קבע כי, הספרות הרפואית מכירה במקרים של הופעת גידול לאחר טראומה/חבלה ולכן, האימונים הקשים והמפרכים הם הסיבה להופעת הגידול.
מנגד, מומחה מטעם קצין התגמולים טען כמובן את ההיפך כי, אין אסכולה רפואית לפיה נגרם גידול כזה מחבלה ועוד טען כי, אין אזכור לטענותיו של א’ בענין הכאבים, בתיקו הרפואי.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי, הוכח קשר סיבתי של גרימה בין השרות הצבאי להופעת הגידול הן בתחום העובדתי והן בתחום המשפטי.
ועוד קבע בית המשפט כי: “אין להתעלם מן הטענה העובדתית שהעלה המערער לפיה אופי השרות ביחידה בה שרת אינו מותיר אפשרות – כדבר מקובל – לתלונות. ולכן, ככל שהיו לא’ כאבים הוא נמנע להתלונן בגינם. יש עוד להזכיר כי, א’ גם לאחר שהתגלה אצלו גידול שפיר, לא רצה להוריד פרופיל וביקש להמשיך באותה יחידה”.
לאחר מתן פסק הדין, א’ הופנה לועדה רפואית וכיום הוא מקבל תגמולים חודשיים, טיפולים והטבות נוספות ממשרד הביטחון.