מדובר בתיק מאוד מורכב.
ד’, איש קבע, לקה בשני אירועים מוחיים, לאחר שחווה מתח נפשי חריג שהיה קשור באירועים שבשירותו הצבאי.
לאחר האירועים המוחיים, שלא הותירו אצל ד’ נכות פיזית (למזלו הטוב), הופיעו אצל ד’ הפרעות בזיכרון. בהערכה הקוגניטיבית שנערכה לד’, נצפו גם קשיים בקשב ובתפקודים הניהוליים.
תביעתו של ד׳ להכרה בהפרעות אלו הקשורות באירועים המוחים, נדחתה ע”י משרד הביטחון אשר טען שאין קשר בין האירועים המוחיים שעבר ד’ לבין הנזק הקוגניטיבי. בנוסף, הסתמך משרד הביטחון על חוות דעת מומחה מטעמו, אשר קבע כי האירועים המוחיים שעבר ד’, חלפו מבלי להותיר נכות ואם קיימת נכות כלשהי, הרי שהיא קשורה לבעיות רפואיות אחרות שמהם סובל ד’.
במסגרת ערעור שהגשתי, ביהמ”ש מינה מומחה מטעמו, שבדק את ד’ וקבע כי הוא מסכים עם המומחה מטעמנו וקבע כי האירועים המוחיים, הותירו אצל ד’ נזק קוגניטיבי וזאת למרות שד’ עבר אירועים מוחיים שחלפו. הנזק שנגרם לד’ אמנם הינו קל, אך עדיין נגרם לו נזק אשר יש לקבוע לגביו שהינו קשור לאירועים המוחיים שחלפו ונחוו בעת שירותי הצבאי של ד’.
לאחר הדיון בביהמ”ש ולאור חוות דעתו של המומחה, הסכים קצין התגמולים לקבלת פס”ד לפיו ההפרעות הקוגניטיביות מהם סובל ד’ יוכרו ככאלו שנגרמו כתוצאה מתנאי שירותו והאירועים שעבר. ד’ הופנה לוועדה רפואית שתקבע את דרגת נכותו.