ד’ התגייס בשנת 2004 עם פרופיל 97, ושרת בשרות סדיר ולאחר מכן בקבע, סה”כ 8 שנים.
במהלך שירותו, חווה אירועים קשים מאוד, שטבעו בו חותם ומשפיעים עליו עד היום.
לאחר הטירונות והאימון המתקדם, שרת ד’ באזור גוש קטיף. בכל יום, היו ניסיונות חדירה של מחבלים דרך הים, ירי לעבר החיילים, מארבים, מטעני חבלה וירי טילים. ד’ היה חשוף לאירועים מסכני חיים מדי יום, מצבים שיצרו אצלו דריכות, פחד וחוסר ביטחון תמידי.
לאחר החלטת הממשלה על יציאה מגוש קטיף, עבר ד’ לשרת בגזרה הצפונית, בלבנון.
ביולי 2006, לאחר אירוע חטיפת החיילים (גולדווסר ורגב), החלה מלחמת לבנון השניה.
הפלוגה של ד’ איבדה לוחמים רבים ורבים נפצעו. ד’ היה עד למראות קשים של חבריו הפצועים וההרוגים והשתתף בלוויות של רבים מחבריו.
למרות האירועים הקשים, ד’ המשיך לתפקד בצורה מיטבית ואף המשיך לשירות קבע, התקדם בתפקידיו בצבא ואף לקח חלק במבצע “עמוד ענן”.
בשנת 2012, לאחר שחרורו משרות קבע בשנת 2012, ניסה ד’ להמשיך בחייו, אולם הרגיש מבולבל מאוד, החל לסבול מהתקפי חרדה, חש דרוך מאוד בסיטואציות מסוימות, עצבני וסבל מקשיי שינה.
ד’ לא הצליח להחזיק מעמד בעבודות, ניסה להקים מספר עסקים, אך עקב מצבו הנפשי המתוח והדרוך, נאלץ לסגור את עסקיו. ואז, החלה תקופה שבה לא היה מסוגל לעבוד עוד.
במקביל, החלו מריבות בבית, התנתקות מהקרובים, סיוטים ובעיות שינה.
ד’ ניסה שוב לחזור לעבוד ולא הצליח.
התקפי החרדה התעצמו וכן אירועי פלאשבקים וזיכרונות מהמלחמה.
רק 10 שנים לאחר שחרורו, עזר אומץ והחליט להגיש תביעה נגד משרד הביטחון.
ד’ הגיע למשרדי וגולל בפני את סיפורו הקשה. המלצתי לו לפנות ליחידה לתגובות קרב, על מנת שיאובחן ויתחיל טיפול ואכן, ד’ אובחן כסובל מפוסט טראומה והתחיל טיפול מסודר.
הגשתי לד’ בקשה להכרה זכות נכות, הוא מיד קיבל אישור לטיפול רפואי, בזמן שתביעתו התבררה אצל קצין התגמולים.
להפתעתי הרבה, בתוך חודשים ספורים, התקבלה במשרדנו החלטת קצין התגמולים להכיר בד’ כסובל מפוסט טראומה והוא ממתין לזימונו לבדיקה ע”י ועדה רפואית, על מנת שתקבע את אחוזי הנכות המגיעים לו.
אין ספק, כי באמצעות יעוץ משפטי וליווי מקצועי, ניתן לקבל הכרה כנכה ובהקדם.
